העקרונות המקוצרים של די מיאה הינם:
.יצירת יתרון בשטח מורכב: הפיכת מרחב העימות לזירה שנשלטת על ידי המותקף
ברגע שבו אדם מחליט לתקוף או לפעול נגד אדם אחר, נוצר שטח מאוד מורכב לפעולה. הרבה פעמים יש מאמנים שמנסים ללמד אנשים איך להתנהל בצורה נכונה בשטח כזה, והאמת שזה ממש טעות. במקום להילחם במישהו, צריך ליצור תבנית בשטח שכל מה שחודר אליו - מושמד!
לדוגמה: נניח צבא מסוים רוצה לנצח את האויב, במקום להילחם מולו בשטח, הוא יכול לזרוע את האזור במוקשים וככה כל מה שנכנס - מושמד מיידית.
ברור שאי אפשר להגיע לרמה מושלמת בשום סגנון, אבל אפשר לשנות גישה בלחימה. לגרום לכך שבמקום לנסות להתמודד מולו, הלוחם צריך לחשוב איך הוא לא מאפשר לאויב לנוע ככל כמו שהוא רוצה.
."סגירת קצוות מהירה: מעבר מיידי ורציף מהגנה להתקפה, ללא שהייה או "זמן מת
כאמור, מרגע שאדם נקלע למצב של תקיפה, המטרה העליונה היא להשמיד כל ניסיון של התוקף לחדור למרחב שלו, ולסיים את התקיפה בנחישות ובמהירות המרבית. לשם כך די מיאה מתמקד - בעיקר בשלבים המתקדמים - במעבר חלק ככל האפשר, מהגנה להתקפה, אך קודם כל להגנה.
מהירות התגובה היא קריטית וג'ינג די מיאה שם דגש חשוב על האינסטינקטים המידיים בדומה לקרב מגע, אך בשונה ממנו, אשר ההגנה והתקיפה מחולקות לשני שלבים, די מיאה משלב בין ההגנה והפיכתה ללא שהיות להתקפה אשר נובעת מהתנועה הקודת כאילו אחת היא.
לשם כך מתרגלים מספר רב של תבניות אשר מציגות - על פי העקרונות היסודיים - שילובים שונים בין תנועה אחת לאחרת ושימוש בכל תנועה למספר מטרות שונות כדי להעלים את החילוק הנוכחי.
.מינימום סיכון עצמי: רצף תנועות שמגן על שלמות הגוף לאורך כל העימות
בכל עימות פיזי, התוקף תמיד ינסה לנצל פרצות, תגובות מאוחרות או רגעי מעבר כדי לפגוע בלוחם. בעוד ששיטות רבות מחנכות לחילופי מהלומות (תן וקח), גישה זו מסכנת את שלמות הגוף והיא אינה רצויה.
העיקרון של מינימום סיכון עצמי קובע כי ההגנה אינה פעולה נקודתית, אלא מעטפת רציפה ותמידית שמלווה כל תנועה, מגע או התקפה, מבלי להשאיר פתח ליריב.
כיסוי מרחבי תמידי: כל תנועה התקפית מבוצעת מתוך מנח גוף שמגן בו-זמנית על האזורים הרגישים.
ביטול הימורים טקטיים: אין שימוש בתנועות המפקירות את ההגנה לטובת עוצמה או טווח.
רצף סגור: המעבר בין הגנה להתקפה נעשה בצורה כזו שהאיבר המגן אינו נסוג, אלא הופך לנשק בעודו שומר על קו הכיסוי.
ניהול זוויות פגיעה: הסטת כוחו של התוקף במקום התנגשות חזיתית בו, כדי למנוע נזק משני ללוחם.
בפועל, בדי מיאה הלוחם אינו "יוצא מהגנה כדי לתקוף". במקום זאת, רצף התנועות בנוי כתבנית גיאומטרית סגורה המגנה על הגוף באופן אוטומטי. בעת ביצוע מכה, היד השנייה תסגור במקביל את נתיב התגובה האפשרי של היריב, בניגוד לווינג צ'ון שבו שתי הידיים פועלות במקביל. בג'ינג די מיאה התנועה כולה מתוכננת כך שגם אם ההתקפה נכשלה או נבלמה, הלוחם נשאר במצב מוגן לחלוטין, ללא חשיפה, ובכך נשמרת שלמות הגוף לאורך כל שלבי הלחימה עד להשמדת איום התוקף.
גמישות תנועה: התאמה נכונה ומדויקת למצב הנוכחי תוך מינימום זמן למצב ללא אינסטינקטים מוטעים.
במהלך עימות דינמי, השטח משתנה בכל רגע. אדם או לוחם המקובעים לתגובה של תנועות מוגדרות מראש, או כאלה הפועלים מתוך אינסטינקטים הישרדותיים מוטעים (כמו רתיעה לאחור, קפיאה או סגירת עיניים), אינם יכולים להיות גמישים די הצורך להגיב בנחישות הרצויה כדי ליצור את שטח ההשמדה, גמישות תנועה אינה מתייחסת לגמישות הגוף, אלא לגמישות המוח והמחשבה, להתאים את עצמו באופן מיידי ומדויק לשינויים הדינמיים של היריב, תוך ביטול מוחלט של תגובות שגויות. הסתמכויות על הידע והתרגול הנרחב.